*את הטקסט הבא כתבנו כמעט לפני 4 חודשים, כשהרפורמה המשפטית הייתה הנושא העיקרי שהעסיק את החברה הישראלית, ותכננו במוצאי שבת של ה-7 באוקטובר להעלות אותו. שנינו (ענבר ועמית) כאבנו וכואבים מאוד את האירועים האחרונים, והתקשינו לעסוק בכל דבר אחר. היה לנו כבד בגרון ובנשמה והתלבטנו מתי ואיך לפרסם את הפרק ואם בכלל מישהו יהיה פנוי לכך. עכשיו כשלצד אירועי המלחמה אנחנו מנסים לנהל או למצוא עוגנים בשגרה שלנו, החלטנו לחזור לשגרה מסוימת גם בהסכת. במקרה או לא, הפרק שהקלטנו עם פרופ' אחמד אבו-עקל מדבר על אמפתיה בניהול סכסוכים והיכולת הפוטנציאלית שלה לאחד אותנו ולא לפלג. 

בשנת 1990 הוציאה משינה את האלבום הרביעי שלה שאת רובו כתב והלחין שלומי ברכה, וכולל את השיר 'אז למה לי פוליטיקה עכשיו'. באותו השיר כותב ברכה ש – ”שמיר ופטרוזיליה נפגשים באפילה, לפתור את המצב הנוכחי”, כאילו הויכוח שלהם עם כוסברה הסתיים. במילים אחרות, שמיר ופטרוזיליה בקונפליקט, ייתכן בשל הטעמים השונים. אותו ויכוח הוביל אותם למאבק ארוך שנים ולמלחמה עקובה מקובה סלק, שגבתה קורבנות רבים כמו אמנון ודניס. המאבק לא הסתיים שם וגרר את הקהילה הבינלאומית לדון בטיעוני הצדדים השונים ואף התקיימה ועידת 'סולתם' בה ניסו לפייס את הסכסוך. ניסיונות אלה כמו שאתם יודעים ויודעות, לא צלחו, ו-33 שנה לאחר שיר הייאוש של להקת משינה, הסכסוך בין שמיר ופטרוזיליה עדיין מבעבע ומהביל ולא נראה כי בעתיד הקרוב הם יוכלו לחיות בסיר אחד. 

בקווים משותפים, בשנה האחרונה מתנהל בחברה הישראלית ויכוח ער סביב הרפורמה המשפטית. נדמה שהויכוח הזה חוצה את הטיעונים לשניים, אנשי השמיר ואנשי הפטרוזיליה. אנשי השמיר אומרים שצריך, ואנשי הפטרוזיליה אומרים שלא כדאי, ואפשר להרגיש שהקלחת החברתית מבעבעת. התנגחויות פוליטיות ברשתות, השד העדתי יוצא שוב מהבקבוק וארוחות שישי הופכות למלחמת גוג ומגוג תוך-משפחתיות. אם נשים את תוכן הטיעונים בצד, על פניו נראה שכמעט ולא מתקיים שיח אמיתי בין הצדדים. גם כאשר ניגש צד שלישי ניטרלי (נשיא המדינה) לפתוח בשיחות איחוי, אלו לא צלחו, והובילו אותנו לסחרור מתמשך עד היום נכון לכתיבת שורות אלו.

אז לאן הולכים מכאן? בפרק הנוכחי אנחנו מדברים על היכולת שלנו להבין את האחר, לזהות את הרגשות והמחשבות שלו כאמצעי לקירוב בין שני צדדים שמצויים בקונפליקט. יחד עם פרופ' אבו-עקל, ניסינו לחבר ממצאים ממחקרים פסיכולוגיים לחיי היומיום שלנו, בצורה רלוונטית וישירה. דיברנו על רכישה ותרגול של היכולת האמפתית, על הקיבולת של האמפתיה שלנו, על שחיקה ביכולת הזו ואיך היא יכולה לסייע לנו להתגבר על הטיות קוגניטיביות כמו קבוצת הפנים-חוץ. עוד הדגמנו למה השיחות בבית הנשיא לא צלחו (התראת ספוילר – בגלל שהוא לא נתפס כניטרלי), ואיך המחקר מגבה את זה. לבסוף, ניסינו לחשוב על כלים מעשיים גם ברמה המנהלית וברמה האישית לפיתוח היכולת שלנו להקשיב לאחר, כדי לנסות להבין אותו מעט יותר ולראות שהוא גם כמונו, עשב תיבול מוצלח שמנסה לפלס את דרכו בסיר. 

00:00-02:45 נעליים, ומקרר שיקרר לי את המוח (פתיח)

02:45-04:00 פרופ' אחמד אבו-עקל

04:00-07:25 תאורייה של המיינד – חיזוי מחשבות של אחרים

07:25-10:00 התחלה של יכולת אמפתית, דרך הבנת האחר וחיפושי שוקולד

10:00-12:30 אמפתיה 101

12:30-14:15 למה חלקינו אמפתים וחלק פחות?

14:15-15:30 אמפתיה קוגניטיבית ורגשית

15:30-18:00 יש קיבולת ליכולת האמפתית?

18:00-22:15 למה לי אמפתיה עכשיו? להתחבר, להרגיש טוב בעצמי, לפתור קונפליקטים ועוד אלמנטים של קשת בענן 

22:15-23:50 אמפתיה מרככת קונפלינקטים?

23:50-25:40 האם על החזק מוטלת האחריות לגלות אמפתיה לצד החלש?

25:40-30:00 תעודדו אמפתיה בסכסוכים – מדיניות מקרבת

30:00-32:00 הסכסוך סביב הרפורמה כמרקחה – הקשחת עמדות כנגד קבוצת החוץ

32:00-33:00 סיכום ביניים

33:00-35:00 שימור עקרונות ומטרות – רע לאמפתיה!

35:00-38:00 אז מה המחקר אומר על קירוב בין צדדים באמצעות אמפתיה?

38:00-40:00 אנחנו מקשים על אחמד, והפתרון הוא מכנה משותף!

40:00-42:00 נשיא המדינה – מנוע לעידוד אמפתיה. האמנם? רק אם הוא נייטרלי

42:00-44:10 לקיחת הפרספקטיבה של האחר

44:10-48:00 מחקרים של אחמד – מפורסמים ואמפתיה

48:00-54:10 עידוד אמפתיה כמדיניות מקרבת #2

54:10- בונוס!