אילן והגננים, פודקסט גינון וסביבה פרק 52, מסחלבופוביה לסחלבפיליה.  הסתיו מגיע ובימים שבהם כל כך חסר נוחם, גם שתילת חסה או זריעת צנונית מחממים את הלב. בכלל, הסתיו הוא קודם כל התקופה של מגדלי הירקות, ואחרי ימי הקיץ הלוהטים, מפנים את הגינה לגידולים המרעננים של החורף. בענייני ירקות כבר עסקנו פה ושם, ואני ממליץ במיוחד על פרקים 33 ו-34, להלן שי סופר לא מזיז מעדר. על החקלאות הלא עדירה. נקווה שבמהרה יבואו עלינו ימים טובים, ואחינו החטופים ישובו אל ביתם והארץ תשקוט קצת.

אחרי שריאיינתי את תמי שרון ואת איציק בן יאיר לפרק השלישי של הסחלבים קרה לי דבר מפתיע. יצאתי עם תמי לגינה שלי, הסתובבנו פה ושם ופתאום תמי  מגלה עציץ נידח מתחת לעץ המנגו וצועקת: הנה סחלב! קראנו לאיציק וגם הוא נדהם. אני לא זוכר מתי הגיע הצמח הזה לגינה שלי ומאיפה הבאתי אותו, אבל התברר שהוא גדל בתוך עציץ באדמה כבדה יחסית ורטובה תמידית. לפי כל הכללים הצמח הזה לא היה צריך לשרוד, אבל הסחלב שלי, שתמי זיהתה אותו כדנדרוביום נובילה, שרד הרבה תלאות בלי שבכלל אהיה מודע לקיומו. איציק למוד הנסיון אמר לי להשאיר אותו כמו שהוא כי עם הצלחה לא מתווכחים, אבל לקח ליתר בטחון קייקי עם שורשים – הרי מדובר באספן נואש.  שמחתי מאוד כי איציק ותמי הביאו איתם תשורה של סחלב אחד וכך יכולתי אני הקטון שבדיוק מצוי במעבר שבין הסחלבופוביה לבין הסחלבופיליה לאזן את מצב המתנות מול תמי ואיציק. אז דיברנו על הענן גדול של מגדלי הסחלבים, אלה שמקבלים אותו על תקן זר פרחים ועל הענן הקטן של מגדלי הסחלבים המכורים והמקצועיים. איציק ציין בסיפוק כי יש מעבר תמידי וגם גובר של מגדלים מהענן הגדול של הענן הקט, המרתק, המקצועי, הממכר של מגדלי הסחלבים. בעצם, איציק ותמי עשו את אותה הדרך והיום הם יבואני בוטיק של סחלבים מיוחדים וגם מחזיקים באוסף הסחלבים הגדול בישראל. אני בינתיים עם ארבעה עציצים, שניים מהם דנדרוביום נובילה, מתוצרת הגינה שלי. האזינו שתפו ונסו לשרוד בתוך הימים הקשים האלה