אילן והגננים – הסכת גינון וסביבה, כאן אילן גור, עם פרק 69 והפעם אצל אריאל הירשפלד בחצר.  

בני המשפחה משתוממים, הם לא מעריכים אותי יותר מדי והנה כבר 69 פרקים? משהו עובר על הבחור. אז הבחור מתרגש יותר מכל מגינות של חובבים. כמובן שיש קבלת פנים ואיזו לימונדה כחולה, אבל אפשר להתענג מסיור בין הצמחים עם בעלי הדבר. בניגוד למה שקורה במשתלה, לכל צמח יש סיפור ולכל צמח יש עבר וחלקם עברו משברים עד ששוקמו בידיים אוהבות. נראה לי שבכלל כדאי להקדיש פרק להצלת צמחים. לליבת דרוין כהן, גיבורת הפרק הקודם, לקח שנה להציל עץ לימון. בפרק הבא יספר לנו קובי יחזקאלי שעברו שלוש שנים עד שהוא שיקם פקעת של רקפת. וכמובן שבגינות החלום האלה אפשר לפגוש צמחים שאי אפשר לפגוש במשתלות, ולפעמים אני אפילו יוצא עם שלל – ייחור שבעלי המשתלה מציע והאווירה כולה היא של התרוממות רוח ומסע קסום בין הירוקים.  

ועם הזמן לכל גנן כזה יש את השיטות שלו, שהן לפעמים מקוריות ונולדו מתוך צורך וכדאי לנסות ליישם אותן בגינת ההסכת.  

על כל אלה אני חושב כשאני עושה את דרכי לרחוב עמק רפאים במושבה הגרמנית בירושלים לגינה של פרופסור אריאל הירשפלד שכבר בגיל שנתיים ריחרח רגבי עפר ועשב בגינה של אימו בפרדס חנה. הירשפלד הוא חוקר ספרות וכמה ממאמריו כבר קראתי בעבר. התמזל מזלי לפגוש אותו בהרצאה שנשא אודות עגנון. פתחתי ושאלתי אותו האם הוא הגנן והאיש זרח. ומכאן הייתה דרכי סלולה לביקור בגן שהקים לזכרה של הסופרת בתיה גור, רעייתו המנוחה. לא דיברנו רק על צמחים כי היו לי גם עניינים אחרים, אבל היה כיף. האזינו, שתפו ותהנו, זה לא פשוט בימים האלה.